על אוכל כשר
על תזונה כשרה
"כשר" הוא אחת המילים שעברו מהעברית לשפות רבות בעולם. אנשים מתרבויות שונות משתמשים בו במשמעותו המקורית, כאשר הם מדברים על דברים שתואמים לכללים ולסטנדרטים מקובלים.
ביהדות, המונח "כשר" אינו משמש רק לתיאור מזון המתאים לאכילה מבחינה הלכתית. אנו אומרים שהתפילין או ספר תורה כשרים אם הם עומדים בכל דרישות ההלכה (החוק היהודי). ביטוי זה יכול לשמש גם ביחס לאנשים. עדים שבית המשפט מקבל את עדותם נקראים "עדים כשרים"; על יהודי ירא שמים, החי על פי התורה, אומרים שהוא "אדם כשר". אך כמובן, לרוב משתמשים במונח זה בהקשר של מזון.
ביהדות, המונח "כשר" אינו משמש רק לתיאור מזון המתאים לאכילה מבחינה הלכתית. אנו אומרים שהתפילין או ספר תורה כשרים אם הם עומדים בכל דרישות ההלכה (החוק היהודי). ביטוי זה יכול לשמש גם ביחס לאנשים. עדים שבית המשפט מקבל את עדותם נקראים "עדים כשרים"; על יהודי ירא שמים, החי על פי התורה, אומרים שהוא "אדם כשר". אך כמובן, לרוב משתמשים במונח זה בהקשר של מזון.
כשרות (עברית: כַּשְׁרוּת), בהגייה אשכנזית [כָּשְׁרוּס] – מונח ביהדות המציין היתר או התאמה של דבר מסוים לפי ההלכה. בעברית המילה "כשר" נגזרת מהמילה העברית כָּשֵׁר [כַּשֵּׁר], כאשר ההגייה האשכנזית היא "כּוֹשֶׁר".
מזון כשר – מה זה?
המילה "כשר" מתורגמת מילולית כ"מתאים" או "ראוי". ראשית, נבין מהי כשרות. לרוב, משתמשים במונח זה בצירוף "מזון כשר" – כלומר, אוכל שהוכן בהתאם לחוקי המסורת היהודית. כלל החוקים הללו נקרא בעברית "כשרות". הבסיס לכשרות מצוי במספר מצוות ידועות מהתורה, וכן בכללים נוספים שנקבעו מאוחר יותר על ידי חכמי ישראל.
ישנם 365 איסורים הנוגעים לכל תחומי חיי היהודים, ויותר ממחציתם עוסקים במזון. לכן, הכשרות היא מערכת חוקים המסדירה את התזונה של העם היהודי. היבט חשוב נוסף בכשרות הוא ההיגיינה – המזון לא צריך להכיל חומרים מזיקים, בעלי החיים צריכים להיות בריאים, ויש להפריד לחלוטין בין מוצרי חלב לבשר הן באחסון והן באכילה.
המורכבות של חוקי התזונה היהודיים נובעת מארבעה עקרונות יסודיים שהתורה מציגה:
1. ישנם מיני בעלי חיים שאסורים למאכל.
2. אסור לצרוך דם, גם של בעלי חיים שמותרים באכילה.
3. אסור לבשל, לאכול או להפיק כל הנאה מתערובת של בשר וחלב.
4. קיימים זמנים מותרים ואסורים לבישול ולשיטות הכנה מסוימות של מזון.
ישנם 365 איסורים הנוגעים לכל תחומי חיי היהודים, ויותר ממחציתם עוסקים במזון. לכן, הכשרות היא מערכת חוקים המסדירה את התזונה של העם היהודי. היבט חשוב נוסף בכשרות הוא ההיגיינה – המזון לא צריך להכיל חומרים מזיקים, בעלי החיים צריכים להיות בריאים, ויש להפריד לחלוטין בין מוצרי חלב לבשר הן באחסון והן באכילה.
המורכבות של חוקי התזונה היהודיים נובעת מארבעה עקרונות יסודיים שהתורה מציגה:
1. ישנם מיני בעלי חיים שאסורים למאכל.
2. אסור לצרוך דם, גם של בעלי חיים שמותרים באכילה.
3. אסור לבשל, לאכול או להפיק כל הנאה מתערובת של בשר וחלב.
4. קיימים זמנים מותרים ואסורים לבישול ולשיטות הכנה מסוימות של מזון.
העקרונות הבסיסיים של תזונה כשרה
כל חוקי הכשרות אינם יכולים להיכלל בטקסט קצר, אך ניתן להדגיש כמה עקרונות בסיסיים של תזונה כשרה:
1. בעלי חיים מסוימים אסורים לאכילה (כולל בשרם, איבריהם הפנימיים, ביציהם וחלבם).
2. בעלי חיים המותרים לאכילה חייבים להישחט בשיטה מיוחדת הנקראת שחיטה.
3. הדם (למעט דג) אסור בהחלט לאכילה. יש לסלק את כולו מהבשר (באמצעות המלחה, השריה וכו') לפני הבישול והאכילה.
4. אין לערבב או להשתמש יחד בבשר ומוצרי חלב.
5. כלים המשמשים למאכלי בשר אינם יכולים לשמש למוצרי חלב, ולהפך. כלים ששימשו למוצרים לא כשרים אסורים לשימוש.
6. פירות וירקות מותרים לאכילה, אך אין לכלול בהם חרקים או להיות פגומים.
7. מוצרי גפן (מיץ, יין, קוניאק) שיוצרו ללא שמירה על כללים מסוימים אסורים לאכילה.
מזון כשר חייב להיות מיוצר ממוצרים כשרים, באופן מסוים בלבד, ועל ידי יהודים בלבד. כל מוצר שאינו עומד בקריטריונים של "כשר" נחשב לאסור ופוגע בבריאות הפיזית והרוחנית של האדם. מטרת חוקי הכשרות היא:
• לצמצם למינימום את מספר בעלי החיים שניתן להמית;
• להמית את בעלי החיים בדרך הפחות כואבת האפשרית;
• לטפח סלידה משפיכת דם.
התורה אוסרת באכזריות כלפי בעלי חיים. לכן, גם ציד לשם הנאה אסור. בעלי חיים יש להמית רק לצורך מאכל (ואולי גם לצורכי מחקר רפואי וכו'). השחיטה, לפי התורה, היא אחת השיטות ההומניות ביותר להמית בעלי חיים. על פי חוקי הכשרות, כל בעל חיים פצוע אינו כשר. לכן, יש להמית בעלי חיים במהירות, במכה אחת של סכין, כדי למזער את הכאב. הסכין בו משתמש השוחט חייב להיות חד מאוד. בעל החיים מאבד הכרה תוך שבריר שנייה. ולבסוף, לפי חכמי התורה, מטרת חוקי הכשרות היא לאפשר ליהודים לשאוף לקדושה דרך אכילתם, לפתח משמעת עצמית ויכולת לריסון עצמי.
1. בעלי חיים מסוימים אסורים לאכילה (כולל בשרם, איבריהם הפנימיים, ביציהם וחלבם).
2. בעלי חיים המותרים לאכילה חייבים להישחט בשיטה מיוחדת הנקראת שחיטה.
3. הדם (למעט דג) אסור בהחלט לאכילה. יש לסלק את כולו מהבשר (באמצעות המלחה, השריה וכו') לפני הבישול והאכילה.
4. אין לערבב או להשתמש יחד בבשר ומוצרי חלב.
5. כלים המשמשים למאכלי בשר אינם יכולים לשמש למוצרי חלב, ולהפך. כלים ששימשו למוצרים לא כשרים אסורים לשימוש.
6. פירות וירקות מותרים לאכילה, אך אין לכלול בהם חרקים או להיות פגומים.
7. מוצרי גפן (מיץ, יין, קוניאק) שיוצרו ללא שמירה על כללים מסוימים אסורים לאכילה.
מזון כשר חייב להיות מיוצר ממוצרים כשרים, באופן מסוים בלבד, ועל ידי יהודים בלבד. כל מוצר שאינו עומד בקריטריונים של "כשר" נחשב לאסור ופוגע בבריאות הפיזית והרוחנית של האדם. מטרת חוקי הכשרות היא:
• לצמצם למינימום את מספר בעלי החיים שניתן להמית;
• להמית את בעלי החיים בדרך הפחות כואבת האפשרית;
• לטפח סלידה משפיכת דם.
התורה אוסרת באכזריות כלפי בעלי חיים. לכן, גם ציד לשם הנאה אסור. בעלי חיים יש להמית רק לצורך מאכל (ואולי גם לצורכי מחקר רפואי וכו'). השחיטה, לפי התורה, היא אחת השיטות ההומניות ביותר להמית בעלי חיים. על פי חוקי הכשרות, כל בעל חיים פצוע אינו כשר. לכן, יש להמית בעלי חיים במהירות, במכה אחת של סכין, כדי למזער את הכאב. הסכין בו משתמש השוחט חייב להיות חד מאוד. בעל החיים מאבד הכרה תוך שבריר שנייה. ולבסוף, לפי חכמי התורה, מטרת חוקי הכשרות היא לאפשר ליהודים לשאוף לקדושה דרך אכילתם, לפתח משמעת עצמית ויכולת לריסון עצמי.
סוגי מוצרים כשרים
מוצרים כשרים העונים על תיאור התורה:
• בשר – בקר, כבש, עז. מותר לאכול בשר של בעלי חיים שהם מעלי גירה ובעלי פרסה שסועה. מכרסמים (כמו ארנבות ושפנים) אינם כשרים. השחיטה חייבת להתבצע בצורה מיוחדת על ידי שוחט מוסמך. כדי להסיר את כל הדם מהבשר, משרים אותו במים וממליחים אותו – המלח סופג את טיפת הדם האחרונה.
• עוף – עוף, ברווז, אווז, שליו, הודו. אסור לאכול עופות דורסים או אוכלי נבלות.
• רק ביצים של עופות כשרים נחשבות כשרות.
• דגים – רק כאלה שיש להם גם סנפירים וגם קשקשים. קוויאר אדום נחשב כשר, אך קוויאר שחור אינו נחשב כך. דג חֵכְנָה, שפמנון, כריש, חדקן – אינם כשרים, כמו גם רכיכות וסרטנים.
• חלב – רק מחיות כשרות. בנוסף, לפי התורה יש להפריד בין בשר לחלב בכלים שונים (ואף בכיריים נפרדות), לאחסן מוצרים חלביים ובשריים בנפרד (במדפים שונים במקרר), ויש להמתין 6 שעות בין אכילת בשר לחלב. אחרי חלב – ניתן לאכול בשר אחרי 30 דקות, אלא אם מדובר בגבינות קשות (ואז זמן ההמתנה ארוך יותר).
• חרקים אסורים לחלוטין. רק דבש, שהוא תוצר של דבורים, נחשב כשר. בשל כך יש לבדוק היטב ירקות, תבלינים וקטניות.
• לגבי אלכוהול, התורה מחמירה מאוד: יין חייב להיות מיוצר על ידי יהודים בלבד.
לסיכום, אחד העקרונות המרכזיים של הכשרות הוא: "היוצא מן הטהור – טהור, והיוצא מן הטמא – טמא". מכאן שלא שותים חלב של חיה טמאה, לא אוכלים ביצים של עוף טמא, ולא אוכלים קוויאר של דג טמא. היוצא מן הכלל היחיד – דבש.
• בשר – בקר, כבש, עז. מותר לאכול בשר של בעלי חיים שהם מעלי גירה ובעלי פרסה שסועה. מכרסמים (כמו ארנבות ושפנים) אינם כשרים. השחיטה חייבת להתבצע בצורה מיוחדת על ידי שוחט מוסמך. כדי להסיר את כל הדם מהבשר, משרים אותו במים וממליחים אותו – המלח סופג את טיפת הדם האחרונה.
• עוף – עוף, ברווז, אווז, שליו, הודו. אסור לאכול עופות דורסים או אוכלי נבלות.
• רק ביצים של עופות כשרים נחשבות כשרות.
• דגים – רק כאלה שיש להם גם סנפירים וגם קשקשים. קוויאר אדום נחשב כשר, אך קוויאר שחור אינו נחשב כך. דג חֵכְנָה, שפמנון, כריש, חדקן – אינם כשרים, כמו גם רכיכות וסרטנים.
• חלב – רק מחיות כשרות. בנוסף, לפי התורה יש להפריד בין בשר לחלב בכלים שונים (ואף בכיריים נפרדות), לאחסן מוצרים חלביים ובשריים בנפרד (במדפים שונים במקרר), ויש להמתין 6 שעות בין אכילת בשר לחלב. אחרי חלב – ניתן לאכול בשר אחרי 30 דקות, אלא אם מדובר בגבינות קשות (ואז זמן ההמתנה ארוך יותר).
• חרקים אסורים לחלוטין. רק דבש, שהוא תוצר של דבורים, נחשב כשר. בשל כך יש לבדוק היטב ירקות, תבלינים וקטניות.
• לגבי אלכוהול, התורה מחמירה מאוד: יין חייב להיות מיוצר על ידי יהודים בלבד.
לסיכום, אחד העקרונות המרכזיים של הכשרות הוא: "היוצא מן הטהור – טהור, והיוצא מן הטמא – טמא". מכאן שלא שותים חלב של חיה טמאה, לא אוכלים ביצים של עוף טמא, ולא אוכלים קוויאר של דג טמא. היוצא מן הכלל היחיד – דבש.
סוגי בעלי חיים מותרים
נאמר בתורה (ויקרא י"א:3): "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע... ומעלה גרה – אותה תאכלו". כך נקבעים שני קריטריונים לכשרות בהמות: רק בעל חיים שהוא גם מעלה גרה וגם מפריס פרסה נחשב כשר. קיומו של רק אחד מהסימנים – אינו מספיק. התורה מונה במיוחד ארבעה בעלי חיים שיש להם רק אחד מהסימנים: חזיר, גמל, שפן וארנבת – ואוסרת את אכילתם.
רוב בעלי החיים הכשרים הם מבויתים, אך ישנם גם בעלי חיים כשרים שהם חיות בר. מותר לצוד אותם, אך הציד עצמו אסור לפי ההלכה, ויש לבצע שחיטה כשרה בלבד.
ישנם בעלי חיים כמו ג'ירפה העונים על כל הדרישות, אך אין לגביהם מסורת ברורה של שחיטה – ולכן אינם נאכלים.
גם אם החיה כשרה לפי התורה ונשחטה כהלכה, ייתכן שהיא אסורה באכילה אם נמצאה חולה בבדיקת האיברים הפנימיים.
דוגמאות לחיות כשרות: פרה, כבשה, עז, איל, איילה, צבי.
התורה אינה נותנת סימנים לעופות כשרים, אלא רק רשימת עופות טמאים כמו נשר, ינשוף, שקנאי. לרוב מדובר בעופות דורסים.
מכיוון שאין כיום אפשרות לזהות את כל העופות האסורים לפי שמותיהם, אוכלים רק עופות שיש לגביהם מסורת ברורה – כגון תרנגולות, תרנגולי הודו, שלווים, ברווזים, אווזים ויונים.
ההלכה מציינת סימן לביצים כשרות: הן צריכות להיות מעוף כשר. סימן מקובל – קצה אחד חד וקצה שני עגול. ביצים ששני קצותיהן חדים או עגולים – נחשבות כלא כשרות.
בגלל האיסור החמור על דם – ביצה שיש בה גוש דם בחלמון נחשבת טרֵפה. אם יש דם בלבן – ניתן להסיר אותו ולהשתמש בביצה.
דגים ומאכלי ים – רק דגים שיש להם גם סנפירים וגם קשקשים נחשבים כשרים. לדוגמה: סלמון, טונה, בקלה, מקרל, אמנון, פלמידה, קרפיון, הרינג. דגים כמו שפמנון, כריש, חדקן, סטירליד, דג חרב, למפרי, כמו גם רכיכות, סרטן, לובסטרים, צדפות – אינם כשרים.
רוב בעלי החיים הכשרים הם מבויתים, אך ישנם גם בעלי חיים כשרים שהם חיות בר. מותר לצוד אותם, אך הציד עצמו אסור לפי ההלכה, ויש לבצע שחיטה כשרה בלבד.
ישנם בעלי חיים כמו ג'ירפה העונים על כל הדרישות, אך אין לגביהם מסורת ברורה של שחיטה – ולכן אינם נאכלים.
גם אם החיה כשרה לפי התורה ונשחטה כהלכה, ייתכן שהיא אסורה באכילה אם נמצאה חולה בבדיקת האיברים הפנימיים.
דוגמאות לחיות כשרות: פרה, כבשה, עז, איל, איילה, צבי.
התורה אינה נותנת סימנים לעופות כשרים, אלא רק רשימת עופות טמאים כמו נשר, ינשוף, שקנאי. לרוב מדובר בעופות דורסים.
מכיוון שאין כיום אפשרות לזהות את כל העופות האסורים לפי שמותיהם, אוכלים רק עופות שיש לגביהם מסורת ברורה – כגון תרנגולות, תרנגולי הודו, שלווים, ברווזים, אווזים ויונים.
ההלכה מציינת סימן לביצים כשרות: הן צריכות להיות מעוף כשר. סימן מקובל – קצה אחד חד וקצה שני עגול. ביצים ששני קצותיהן חדים או עגולים – נחשבות כלא כשרות.
בגלל האיסור החמור על דם – ביצה שיש בה גוש דם בחלמון נחשבת טרֵפה. אם יש דם בלבן – ניתן להסיר אותו ולהשתמש בביצה.
דגים ומאכלי ים – רק דגים שיש להם גם סנפירים וגם קשקשים נחשבים כשרים. לדוגמה: סלמון, טונה, בקלה, מקרל, אמנון, פלמידה, קרפיון, הרינג. דגים כמו שפמנון, כריש, חדקן, סטירליד, דג חרב, למפרי, כמו גם רכיכות, סרטן, לובסטרים, צדפות – אינם כשרים.
סוגי בעלי חיים אסורים
על שולחננו אסורים לחלוטין זוחלים, דו-חיים, תולעים, חרקים וכל שאר השרצים. (לכן חשוב לבדוק היטב ירקות, פירות ופטריות!)
מבין כל יצורי הים והנהרות, מותרים רק הדגים שיש להם גם סנפירים וגם קשקשים. לכן דגי חדקן (וכן קוויאר מהם), שרימפס, סרטנים, לובסטרים, קלמארי, בשר לווייתן וכדומה – אסורים לחלוטין על יהודים.
התורה מונה עשרים סוגי עופות האסורים באכילה. כיוון שכיום קשה לזהותם בבירור, המסורת מורה לאכול רק עופות שידוע לנו בוודאות על כשרותם: תרנגולות, ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו ויונים. (אסור גם לאכול את ביצי העופות האסורים).
מבין היונקים, מותרים לאכילה רק אלו שמפריסי פרסה ומעלים גרה – כלומר, עזים, כבשים, צבאים ופרות. אסורים: בשר חזיר, ארנבת, דוב, סוס ועוד. (חלב של בעלי חיים שאינם כשרים גם כן אסור).
מבין כל יצורי הים והנהרות, מותרים רק הדגים שיש להם גם סנפירים וגם קשקשים. לכן דגי חדקן (וכן קוויאר מהם), שרימפס, סרטנים, לובסטרים, קלמארי, בשר לווייתן וכדומה – אסורים לחלוטין על יהודים.
התורה מונה עשרים סוגי עופות האסורים באכילה. כיוון שכיום קשה לזהותם בבירור, המסורת מורה לאכול רק עופות שידוע לנו בוודאות על כשרותם: תרנגולות, ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו ויונים. (אסור גם לאכול את ביצי העופות האסורים).
מבין היונקים, מותרים לאכילה רק אלו שמפריסי פרסה ומעלים גרה – כלומר, עזים, כבשים, צבאים ופרות. אסורים: בשר חזיר, ארנבת, דוב, סוס ועוד. (חלב של בעלי חיים שאינם כשרים גם כן אסור).
איסור אכילת דם
מותר לאכול בעל חיים או עוף רק אם נשחטו על ידי שוחט מוסמך ומנוסה, בהתאם לכל פרטי ההלכה היהודית. יש להסיר מן הבשר את החלקים הלא כשרים, לאחר מכן משרים את הבשר במים וממליחים אותו, או שצולים אותו באש גלויה.
איסור ערבוב בשר וחלב
התורה אוסרת לערבב בין מוצרי בשר לחלב בכל שלבי הכנת המזון. לכן, בבית יהודי שומר מסורת נהוג להשתמש בשני סטים של כלים: אחד לבשר ואחד לחלב.
גורם הזמן
גם הזמן יכול להיות גורם שהופך את המזון ללא כשר. לדוגמה, חמץ שלא הושמד לפני פסח או אוכל שבושל בשבת – נחשבים לא כשרים.
משמעות החוק
כמעט כל יהודי דתי נשאל מתישהו את השאלה: "האם באמת נראה לכם שאכפת לאלוקים ממה שאנחנו אוכלים?" למעשה, מאחורי השאלה הזו מסתתרת שאלה עמוקה יותר: "האם באמת נראה לכם שאכפת לאלוקים מאיתנו בכלל?" רבים מהפילוסופים הגדולים, מאפלטון ועד הגל, טענו כי אלוקים יכול להתעניין רק ביקום כולו, ולא בפרטים הקטנים שבו – כולל בני אדם.
אך אלוקי אברהם, יצחק ויעקב דואג לכל אדם ואדם. בספר תהילים נאמר: "ורחמיו על כל מעשיו". הוא אבינו שבשמים, ואב דואג לא רק לחינוך הרוחני והמוסרי של ילדו, אלא גם לתזונתו. הדברים קשורים זה בזה.
אין כוונתנו לומר שהכשרות היא חוקי היגיינה גרידא, אף כי טענות כאלו נשמעו. אמנם קשה להוכיח שכשרות תורמת לבריאות, אך התורה – חכמת הבורא ומקור הנצח של האמת – מלמדת שהשפעת המזון חורגת מהקלוריות והוויטמינים, והיא נוגעת בנשמה היהודית ובטהרתה.
פרשני המצוות העלו הסברים רבים למערכת חוקי הכשרות. יש המדגישים את הפן המחנך – הכשרות דורשת מאיתנו תשומת לב, כבוד לבריאה, וענווה מול יצורים אחרים. אחרים מדגישים את ההשפעה על זהות יהודית והישרדות העם – הכשרות הופכת את אורח החיים היהודי לייחודי ומגן מפני התבוללות.
בתלמוד נאמר כי המזון הטמא "מטמטם את הלב" – כלומר, סותם את הלב הרוחני, מקהה את הרגישות. הרפואה המודרנית כבר גילתה את הקשר בין גוף ונפש, והרעיונות הללו אינם נראים עוד מיסטיים בלבד.
הרב שמשון רפאל הירש, פרשן דגול, טוען כי שמירת המצוות – ובהן הכשרות – היא זו שמעניקה ליהודי את יציבותו, כוחות היצירה שלו, ואת אהבתו לבורא.
אך אלוקי אברהם, יצחק ויעקב דואג לכל אדם ואדם. בספר תהילים נאמר: "ורחמיו על כל מעשיו". הוא אבינו שבשמים, ואב דואג לא רק לחינוך הרוחני והמוסרי של ילדו, אלא גם לתזונתו. הדברים קשורים זה בזה.
אין כוונתנו לומר שהכשרות היא חוקי היגיינה גרידא, אף כי טענות כאלו נשמעו. אמנם קשה להוכיח שכשרות תורמת לבריאות, אך התורה – חכמת הבורא ומקור הנצח של האמת – מלמדת שהשפעת המזון חורגת מהקלוריות והוויטמינים, והיא נוגעת בנשמה היהודית ובטהרתה.
פרשני המצוות העלו הסברים רבים למערכת חוקי הכשרות. יש המדגישים את הפן המחנך – הכשרות דורשת מאיתנו תשומת לב, כבוד לבריאה, וענווה מול יצורים אחרים. אחרים מדגישים את ההשפעה על זהות יהודית והישרדות העם – הכשרות הופכת את אורח החיים היהודי לייחודי ומגן מפני התבוללות.
בתלמוד נאמר כי המזון הטמא "מטמטם את הלב" – כלומר, סותם את הלב הרוחני, מקהה את הרגישות. הרפואה המודרנית כבר גילתה את הקשר בין גוף ונפש, והרעיונות הללו אינם נראים עוד מיסטיים בלבד.
הרב שמשון רפאל הירש, פרשן דגול, טוען כי שמירת המצוות – ובהן הכשרות – היא זו שמעניקה ליהודי את יציבותו, כוחות היצירה שלו, ואת אהבתו לבורא.
תעודת כשרות
השוחטים, האופים והגבנים המקומיים שייכים לעבר. בימינו, ייצור המזון הפך לתעשייה עצומה. הייצור ההמוני והמכירה בשווקים לאומיים ובינלאומיים מביאים לגידול בתפוקה ובמהירות הייצור, לגיוון רחב של מוצרי מזון ולהסתבכות של תהליכי הייצור, לא אחת מתוך דאגה לרווחיות.בתעשיות המזון המודרניות נעשה שימוש בכמות עצומה של חומרים משמרים, צבעי מאכל, חומרי טעם וריח – חומרים שלא היו מוכרים במטבח הביתי המסורתי. כל אלו עלולים להיות ממקור שאינו כשר. גם בתהליך הייצור עצמו עלולים להיות מעורבים רכיבים מסוימים, שאינם מהווים בעיה בעיני היצרן, אך אינם מותרים כלל על פי ההלכה היהודית. לכן, כאשר אנו רוכשים מוצר מזון, אין להסתמך רק על רשימת הרכיבים – חובה לבדוק אם קיימת תעודת כשרות מהימנה. תעודות כאלה ניתנות על ידי בתי דין רבניים ברחבי העולם, אשר מפקחים בקפדנות על עמידת היצרנים בדרישות ההלכה בתחום הכשרות.
נדפס לפי המהדורה "מדריך לעולם הברכות. ברכות על סוגי מאכלים שונים", נערך על ידי הרב נפתלי הופנר, הוצאת "שבות עמי", תשנ"ב (1992).
כללי הברכות הכלליים
הערה
במקרים מסוימים, סטטוס המנה אינו מוגדר באופן חד-משמעי, ולכן אין דעה אחידה איזו ברכה יש לומר עליה. במקרה של ספק, יש לפנות לרב ולהתייחס לפסיקתו כחובה מחייבת.בהכנת מדריך זה הסתמכנו על דעתו של הרב נפתלי הופנר (ספר ההלכה, חלק א', דיני ברכות הנהנין, הוצאת מוסד אליעזר הופנר, תל אביב).
בחירת הברכה הנכונה
חכמי ישראל קבעו שש ברכות על מזון. שתיים מהן מתייחסות רק לסוג אחד של מאכל (הגפן ליין, המוציא ללחם). שלוש ברכות מתייחסות לקבוצות מזון (האדמה, העץ ומזונות). ולבסוף, הברכה הכללית ביותר – שהכל – כוללת בעצם את כל מה שנברא. הספציפיות של הברכה מדגישה את חשיבות המזון, ולכן מגבירה את שבחינו כלפי הקב"ה. לכן חשוב מאוד לברך לפי תקנות החכמים. אם יש ספק איזו ברכה מתאימה למזון מסוים, יש לומר ברכה כללית יותר.
נסביר את הדברים על פי דוגמה של יין:
הגפן — ברכה ספציפית, נאמרת רק על יין
העץ — ברכה כללית יותר (מכיוון שהיין מיוצר מענבים – פרי עץ)
האדמה — ברכה כללית עוד יותר (מכיוון שהעץ צומח מן האדמה)
שהכל — הברכה הכללית ביותר (מתייחס בעת הצורך לכל סוגי המזון)
סדר הברכות מהספציפי לכללי ניתן ליישום על פירות, ירקות, משקאות וכו’. עבור מאפים, הסדר הוא:
המוציא — ברכה ספציפית (נאמרת רק על לחם)
מזונות — ברכה כללית יותר (על מאכלים מקמח מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון)
שהכל — הברכה הכללית ביותר (שניתנת לאמירה על כל מזון במידת הצורך)
נסביר את הדברים על פי דוגמה של יין:
הגפן — ברכה ספציפית, נאמרת רק על יין
העץ — ברכה כללית יותר (מכיוון שהיין מיוצר מענבים – פרי עץ)
האדמה — ברכה כללית עוד יותר (מכיוון שהעץ צומח מן האדמה)
שהכל — הברכה הכללית ביותר (מתייחס בעת הצורך לכל סוגי המזון)
סדר הברכות מהספציפי לכללי ניתן ליישום על פירות, ירקות, משקאות וכו’. עבור מאפים, הסדר הוא:
המוציא — ברכה ספציפית (נאמרת רק על לחם)
מזונות — ברכה כללית יותר (על מאכלים מקמח מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון)
שהכל — הברכה הכללית ביותר (שניתנת לאמירה על כל מזון במידת הצורך)
כללים לברכת העץ
ברכת העץ נאמרת על פירות מסוימים כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
א) הפירות הבשילו;
ב) החלק שנאכל הוא החלק העיקרי של הפרי, למשל – פלח תפוז ולא הקליפה שלו;
ג) הפירות שמרו על צורתם ומראם המקוריים;
ד) הפירות נאכלים כפי שנהוג לאוכלם (נא, מבושל וכו'), או כאשר דרך ההכנה היא הטובה ביותר. לדוגמה, ברכת העץ נאמרת על אגוזים חיים ולא מבושלים, כי מקובל לאכול אותם חיים, ובישולם אינו דרך הכנה מועדפת. לעומת זאת, ברכת העץ נאמרת גם על תפוחים חיים וגם מבושלים, כיוון שמקובל לאוכלם בשתי הדרכים;
ה) כל הפירות שטעמם המר דורש עיבוד, צריכים להיות מוכנים באופן מסורתי – לדוגמה, זיתים כבושים;
ו) הפירות צריכים להיות מתורבתים ולא פראיים. לדוגמה, על אגוזי מלך שגדלו פרא נאמרת ברכת שהכול ולא העץ.
א) הפירות הבשילו;
ב) החלק שנאכל הוא החלק העיקרי של הפרי, למשל – פלח תפוז ולא הקליפה שלו;
ג) הפירות שמרו על צורתם ומראם המקוריים;
ד) הפירות נאכלים כפי שנהוג לאוכלם (נא, מבושל וכו'), או כאשר דרך ההכנה היא הטובה ביותר. לדוגמה, ברכת העץ נאמרת על אגוזים חיים ולא מבושלים, כי מקובל לאכול אותם חיים, ובישולם אינו דרך הכנה מועדפת. לעומת זאת, ברכת העץ נאמרת גם על תפוחים חיים וגם מבושלים, כיוון שמקובל לאוכלם בשתי הדרכים;
ה) כל הפירות שטעמם המר דורש עיבוד, צריכים להיות מוכנים באופן מסורתי – לדוגמה, זיתים כבושים;
ו) הפירות צריכים להיות מתורבתים ולא פראיים. לדוגמה, על אגוזי מלך שגדלו פרא נאמרת ברכת שהכול ולא העץ.
כללים לברכת האדמה
ברכת האדמה נאמרת על ירקות מתאימים כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
א) הירקות צריכים להיות מזוהים (גם אם איבדו את צורתם וצבעם המקוריים, למשל עגבניות שהפכו לרסק עגבניות);
ב) הירקות נאכלים בצורה שנהוג לאוכלם באותו מקום – כלומר, חיים (כמו מלפפונים), מבושלים (כמו תפוחי אדמה שנהוג לבשל) וכדומה.
א) הירקות צריכים להיות מזוהים (גם אם איבדו את צורתם וצבעם המקוריים, למשל עגבניות שהפכו לרסק עגבניות);
ב) הירקות נאכלים בצורה שנהוג לאוכלם באותו מקום – כלומר, חיים (כמו מלפפונים), מבושלים (כמו תפוחי אדמה שנהוג לבשל) וכדומה.
איזה פירות או ירקות אוכלים קודם
אם בכוונתך לאכול מספר סוגים של פירות או ירקות שעליהם מברכים את אותה ברכה (העץ או האדמה), יש לברך רק פעם אחת. הפרי או הירק שעליו תיאמר הברכה נבחר לפי הכללים הבאים (בסדר עדיפות):
א) אם ביניהם יש מינים שנאמרו בשבח ארץ ישראל, מברכים תחילה על אחד מהם. סדר העדיפות הוא: 1) זיתים; 2) תמרים; 3) ענבים; 4) תאנים; 5) רימונים; 6) דגנים (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושיבולת שועל – אם הם מבושלים או אפויים, מברכים עליהם מזונות או המוציא).
ב) פרי שלם קודם לחתוך, גם אם אוהבים את החתוך יותר.
ג) מברכים על הפרי שאוהבים יותר מהאחרים.
ד) מברכים על הפרי שהכי מתחשק לאכול באותו רגע.
אם יש פירות או ירקות שעליהם מברכים העץ ואחרים שעליהם מברכים האדמה (למשל תפוח ותות), הכללים הם:
א) מברכים קודם על הפרי שאוהבים יותר – ללא קשר לברכה.
ב) מברכים על הפרי שמתחשק ביותר.
ג) מברכים על אחד ממיני שבח ארץ ישראל.
ד) מברכים על פרי שלם, ואם אין – אז על פרי שברכתו העץ.
על קומפוט פירות מתועש עם חתיכות קטנות יש לומר ברכה אחת (העץ או האדמה) לפי הרוב. אם הקומפוט ביתי ויש בו חתיכות גדולות, יש לברך על כל פרי לפי הכללים הנ"ל.
א) אם ביניהם יש מינים שנאמרו בשבח ארץ ישראל, מברכים תחילה על אחד מהם. סדר העדיפות הוא: 1) זיתים; 2) תמרים; 3) ענבים; 4) תאנים; 5) רימונים; 6) דגנים (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין ושיבולת שועל – אם הם מבושלים או אפויים, מברכים עליהם מזונות או המוציא).
ב) פרי שלם קודם לחתוך, גם אם אוהבים את החתוך יותר.
ג) מברכים על הפרי שאוהבים יותר מהאחרים.
ד) מברכים על הפרי שהכי מתחשק לאכול באותו רגע.
אם יש פירות או ירקות שעליהם מברכים העץ ואחרים שעליהם מברכים האדמה (למשל תפוח ותות), הכללים הם:
א) מברכים קודם על הפרי שאוהבים יותר – ללא קשר לברכה.
ב) מברכים על הפרי שמתחשק ביותר.
ג) מברכים על אחד ממיני שבח ארץ ישראל.
ד) מברכים על פרי שלם, ואם אין – אז על פרי שברכתו העץ.
על קומפוט פירות מתועש עם חתיכות קטנות יש לומר ברכה אחת (העץ או האדמה) לפי הרוב. אם הקומפוט ביתי ויש בו חתיכות גדולות, יש לברך על כל פרי לפי הכללים הנ"ל.
אם המנה מורכבת ממספר מרכיבים
כאשר אוכלים שני סוגים של מאכל יחד ואחד מהם נחשב לטפל ביחס לשני, מברכים רק על העיקר.
לדוגמה, בפודינג אורז שמוכן מאורז, צימוקים, קינמון ועוד – האורז הוא המרכיב העיקרי, והאחרים נועדו לשפר את הטעם. לכן מברכים רק מזונות.
אם המנה כוללת שני מרכיבים ואף אחד מהם לא נחשב לטפל, יש לברך שתי ברכות. הברכה הספציפית יותר נאמרת תחילה (ראה לעיל).
דוגמאות:
קפה עם עוגה: כיוון שאף אחד מהם אינו עיקר, מברכים שתי ברכות. תחילה מזונות על העוגה, ואז שהכל על הקפה.
תותים עם שמנת: לרוב האנשים, שני המרכיבים חשובים באותה מידה. לכן מברכים קודם האדמה על התותים, ואחר כך שהכל על השמנת. אבל אם יש הרבה יותר תותים מאשר שמנת – השמנת נחשבת טפלה ומברכים רק האדמה. מצד שני, אם השמנת מרובה בבירור – מברכים רק שהכל.
לדוגמה, בפודינג אורז שמוכן מאורז, צימוקים, קינמון ועוד – האורז הוא המרכיב העיקרי, והאחרים נועדו לשפר את הטעם. לכן מברכים רק מזונות.
אם המנה כוללת שני מרכיבים ואף אחד מהם לא נחשב לטפל, יש לברך שתי ברכות. הברכה הספציפית יותר נאמרת תחילה (ראה לעיל).
דוגמאות:
קפה עם עוגה: כיוון שאף אחד מהם אינו עיקר, מברכים שתי ברכות. תחילה מזונות על העוגה, ואז שהכל על הקפה.
תותים עם שמנת: לרוב האנשים, שני המרכיבים חשובים באותה מידה. לכן מברכים קודם האדמה על התותים, ואחר כך שהכל על השמנת. אבל אם יש הרבה יותר תותים מאשר שמנת – השמנת נחשבת טפלה ומברכים רק האדמה. מצד שני, אם השמנת מרובה בבירור – מברכים רק שהכל.
איזו ברכה מברכים על מרקים ומיצים
על מיץ שמופק על ידי סחיטה פשוטה (ללא חימום) – כמו מיץ תפוזים או אשכוליות – מברכים שהכל.
על מיצים ומרקים שמבושלים או מחוממים עם ירקות או פירות – מברכים את אותה ברכה שמברכים על הפרי או הירק עצמו. הסיבה לכך היא שבבישול או חימום, הטעם עובר לנוזל יותר מאשר בסחיטה. לכן, על מיץ שזיפים מברכים העץ, ועל מיץ עגבניות – האדמה.
על מיצים ומרקים שמבושלים או מחוממים עם ירקות או פירות – מברכים את אותה ברכה שמברכים על הפרי או הירק עצמו. הסיבה לכך היא שבבישול או חימום, הטעם עובר לנוזל יותר מאשר בסחיטה. לכן, על מיץ שזיפים מברכים העץ, ועל מיץ עגבניות – האדמה.
מתי מברכים המוציא במקום מזונות
לפני שאוכלים מאכל שעליו בדרך כלל מברכים מזונות, יש להחליט מראש כמה מתכוונים לאכול.
א) אם הכמות אינה עולה על נפח של שלוש–ארבע ביצים (לפי דעת הרב משה פיינשטיין – כ־170 גרם), מברכים מזונות.
ב) אם מתכוונים לאכול כמות גדולה יותר, המאכל נחשב כלחם – גם אם אינו נראה כלחם רגיל. לכן, יש לנהוג כאילו אוכלים לחם: ליטול ידיים לפני הסעודה, לברך המוציא, ולומר ברכת המזון לאחר האכילה.
ג) באותו אופן, כשמאכל של מזונות נאכל בתחילת סעודה מלאה – גם אם בכמות קטנה – יש ליטול ידיים, לברך המוציא לפני האכילה וברכת המזון לאחריה.
ד) הדרך הטובה ביותר להימנע מספק – להתחיל את הסעודה בלחם.
א) אם הכמות אינה עולה על נפח של שלוש–ארבע ביצים (לפי דעת הרב משה פיינשטיין – כ־170 גרם), מברכים מזונות.
ב) אם מתכוונים לאכול כמות גדולה יותר, המאכל נחשב כלחם – גם אם אינו נראה כלחם רגיל. לכן, יש לנהוג כאילו אוכלים לחם: ליטול ידיים לפני הסעודה, לברך המוציא, ולומר ברכת המזון לאחר האכילה.
ג) באותו אופן, כשמאכל של מזונות נאכל בתחילת סעודה מלאה – גם אם בכמות קטנה – יש ליטול ידיים, לברך המוציא לפני האכילה וברכת המזון לאחריה.
ד) הדרך הטובה ביותר להימנע מספק – להתחיל את הסעודה בלחם.
ברכות נוספות שנאמרות במהלך הסעודה
לאחר שאומרים המוציא על הלחם בתחילת הסעודה, אין צורך לומר ברכות נוספות על מאכלים אחרים שנאכלים במהלך הסעודה, פרט ל:
א) יין – שיש לברך עליו הגפן (אלא אם כן שתו ממנו כבר לפני הסעודה, למשל בקידוש).
ב) פירות שאוכלים בנפרד, כמו לקינוח.
אין צורך לומר על המחיה או בורא נפשות לאחר היין או הפירות, מכיוון שגם עליהם חלה ברכת המזון.
א) יין – שיש לברך עליו הגפן (אלא אם כן שתו ממנו כבר לפני הסעודה, למשל בקידוש).
ב) פירות שאוכלים בנפרד, כמו לקינוח.
אין צורך לומר על המחיה או בורא נפשות לאחר היין או הפירות, מכיוון שגם עליהם חלה ברכת המזון.
ברכת המזון – ברכה לאחר הסעודה
לאחר סיום הסעודה, יש לומר את ברכת המזון בהקדם האפשרי. אם לא אמרת את הברכה מיד לאחר הסעודה, אפשר עדיין לומר אותה תוך 72 דקות מסיום האכילה. אם עברו יותר מ-72 דקות (או שאינך יודע כמה זמן עבר) ואתה שוב רעב – אין צורך לומר את ברכת המזון. אך אם אינך רעב עדיין, יש לאכול לפחות (בערך כחצי ביצה בנפח, אך לא פחות משליש ביצה) מכל סוג של אוכל, כדי להתחייב שוב באמירת ברכת המזון, ואז לברך.
אם אומרים את ברכת המזון מחוץ לבית, למשל במטוס, רכבת וכדומה, יש להחליף את המילים:
הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה
במילים:
הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בלכתנו ובשבתנו עד עולם.
אם אומרים את ברכת המזון מחוץ לבית, למשל במטוס, רכבת וכדומה, יש להחליף את המילים:
הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה
במילים:
הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בלכתנו ובשבתנו עד עולם.
על המחיה – ברכה לאחר כיבוד
ברכה זו נאמרת לאחר יין, או לאחר אחד מחמשת מיני הפירות שבהם השתבחה ארץ ישראל (זיתים, תמרים, ענבים, תאנים או רימונים), או לאחר מאפים (למעט לחם) שנאפו מקמח של אחד מחמשת מיני הדגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין).
אם אינך זוכר את הברכה הזו בעל פה, אפשר לומר במקום זאת את הברכה הקצרה יותר על הנפשות, הנאמרת במקרים שאינם דורשים ברכת המזון או על המחיה. אך אם אתה בטוח שבתוך 72 דקות תגיע למקום שבו תוכל לקרוא את הברכה מתוך סידור – אתה מחויב לעשות זאת.
אם אינך זוכר את הברכה הזו בעל פה, אפשר לומר במקום זאת את הברכה הקצרה יותר על הנפשות, הנאמרת במקרים שאינם דורשים ברכת המזון או על המחיה. אך אם אתה בטוח שבתוך 72 דקות תגיע למקום שבו תוכל לקרוא את הברכה מתוך סידור – אתה מחויב לעשות זאת.
נטילת תרופות
אין צורך לברך לא לפני ולא אחרי נטילת תרופה אם שותים אותה עם מים. אולם, אם שותים את התרופה עם משקה אחר, למשל מיץ תפוזים, יש לומר את הברכה המתאימה למשקה (במקרה זה שהכל).
הלכות ברכת שהחיינו
את ברכת שהחיינו אומרים כאשר אוכלים פרי או ירק לראשונה בעונתם. יש לקיים את התנאים הבאים:
א) הפרי או הירק מבשילים פעם או פעמיים בשנה, אך לא יותר מכך.
ב) הפרי צריך להיות טרי לחלוטין. אין מברכים שהחיינו על תפוחי אדמה שאוחסנו, על פטריות או על ירקות שלעולם אינם מהווים מרכיב עיקרי בסעודה (כמו חסה).
ג) הפרי צריך להיות בשל לחלוטין ומוכן לאכילה.
ניתן לברך שהחיינו על כל סוג של אותו פרי, למשל על תמרים כהים ובהירים, או על דומדמניות שחורות ואדומות.
מברכים שהחיינו לפני ברכת העץ או האדמה. אם בטעות אמרתם קודם כל "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה", תוכלו לומר שהחיינו אחריהם, לפני תחילת האכילה. לאחר שהפרי נאכל כולו, אין לומר עוד את ברכת שהחיינו.
א) הפרי או הירק מבשילים פעם או פעמיים בשנה, אך לא יותר מכך.
ב) הפרי צריך להיות טרי לחלוטין. אין מברכים שהחיינו על תפוחי אדמה שאוחסנו, על פטריות או על ירקות שלעולם אינם מהווים מרכיב עיקרי בסעודה (כמו חסה).
ג) הפרי צריך להיות בשל לחלוטין ומוכן לאכילה.
ניתן לברך שהחיינו על כל סוג של אותו פרי, למשל על תמרים כהים ובהירים, או על דומדמניות שחורות ואדומות.
מברכים שהחיינו לפני ברכת העץ או האדמה. אם בטעות אמרתם קודם כל "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה", תוכלו לומר שהחיינו אחריהם, לפני תחילת האכילה. לאחר שהפרי נאכל כולו, אין לומר עוד את ברכת שהחיינו.
נדפס לפי המהדורה "מדריך לעולם הברכות. ברכות על סוגי מאכלים שונים", נערך על ידי הרב נפתלי הופנר, הוצאת "שבות עמי", תשנ"ב (1992).
כללים נוספים לשימוש בברכות
1. לפני שאוכלים לחם נוטלים ידיים (שופכים פעמיים מים על יד ימין ופעמיים על שמאל) ואומרים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.2. לפני אכילת לחם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
3. לפני אכילת מאכלים מקמח חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל וכוסמין (ולפי דעות מסוימות גם אורז), חוץ מלחם: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.
4. לפני שתיית יין או מיץ ענבים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
5. לפני אכילת פירות הגדלים על עצים (כמו דובדבנים): בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.
6. לפני אכילת פירות אדמה (כמו ירקות, אננס ובננה): בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
7. לפני אכילת מאכלים אחרים או שתיית משקאות שאינם יין (כמו בשר, דגים, ביצים, חלב, מים וכו'): בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ.
הברכות
ברכת המוציא נאמרת על לחם, חלה, בייגלה, מצה, פיתה ומוצרים נוספים העשויים מחמשת מיני דגן – חיטה, שיפון, שיבולת שועל, כוסמין ושעורה – שהוכנו באופן דומה ללחם, כלומר עם תוספת של מים.
טקסט של ברכה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ
ברכה כללית יותר (בהשוואה להמוציא), מזונות נאמרת על מאפים ודייסות העשויים מחמשת מיני דגן – חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון (ולפי דעות רבות, גם על אורז).
טקסט של ברכה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת
מתי מברכים המוציא במקום מזונות:
לפני שאוכלים מאכל שעליו בדרך כלל מברכים מזונות, יש להחליט מראש כמה מתכוונים לאכול.
א) אם הכמות אינה עולה על נפח של שלוש–ארבע ביצים (לפי דעת הרב משה פיינשטיין – כ־170 גרם), מברכים מזונות.
ב) אם מתכוונים לאכול כמות גדולה יותר, המאכל נחשב כלחם – גם אם אינו נראה כלחם רגיל. לכן, יש לנהוג כאילו אוכלים לחם: ליטול ידיים לפני הסעודה, לברך המוציא, ולומר ברכת המזון לאחר האכילה.
ג) באותו אופן, כשמאכל של מזונות נאכל בתחילת סעודה מלאה – גם אם בכמות קטנה – יש ליטול ידיים, לברך המוציא לפני האכילה וברכת המזון לאחריה.
ד) הדרך הטובה ביותר להימנע מספק – להתחיל את הסעודה בלחם.
לפני שאוכלים מאכל שעליו בדרך כלל מברכים מזונות, יש להחליט מראש כמה מתכוונים לאכול.
א) אם הכמות אינה עולה על נפח של שלוש–ארבע ביצים (לפי דעת הרב משה פיינשטיין – כ־170 גרם), מברכים מזונות.
ב) אם מתכוונים לאכול כמות גדולה יותר, המאכל נחשב כלחם – גם אם אינו נראה כלחם רגיל. לכן, יש לנהוג כאילו אוכלים לחם: ליטול ידיים לפני הסעודה, לברך המוציא, ולומר ברכת המזון לאחר האכילה.
ג) באותו אופן, כשמאכל של מזונות נאכל בתחילת סעודה מלאה – גם אם בכמות קטנה – יש ליטול ידיים, לברך המוציא לפני האכילה וברכת המזון לאחריה.
ד) הדרך הטובה ביותר להימנע מספק – להתחיל את הסעודה בלחם.
הברכה "הַגָּפֶן" מבוטאת רק על יין העשוי מענבים, או מיץ ענבים. לא נאמר על שום משקה אחר או כל מוצר אחר המבוסס על ענבים.
טקסט של ברכה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן
הברכה "הָעֵץ" נאמרת על כל פירות עצי פרי, כולל ענבים, פירות מיובשים ואגוזים (למעט בננות, אננסים ובוטנים).
טקסט של ברכה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ
כללים לברכת העץ:
ברכת העץ נאמרת על פירות מסוימים כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
א) הפירות הבשילו;
ב) החלק שנאכל הוא החלק העיקרי של הפרי, למשל – פלח תפוז ולא הקליפה שלו;
ג) הפירות שמרו על צורתם ומראם המקוריים;
ד) הפירות נאכלים כפי שנהוג לאוכלם (נא, מבושל וכו'), או כאשר דרך ההכנה היא הטובה ביותר. לדוגמה, ברכת העץ נאמרת על אגוזים חיים ולא מבושלים, כי מקובל לאכול אותם חיים, ובישולם אינו דרך הכנה מועדפת. לעומת זאת, ברכת העץ נאמרת גם על תפוחים חיים וגם מבושלים, כיוון שמקובל לאוכלם בשתי הדרכים;
ה) כל הפירות שטעמם המר דורש עיבוד, צריכים להיות מוכנים באופן מסורתי – לדוגמה, זיתים כבושים;
ו) הפירות צריכים להיות מתורבתים ולא פראיים. לדוגמה, על אגוזי מלך שגדלו פרא נאמרת ברכת שהכול ולא העץ.
ברכת העץ נאמרת על פירות מסוימים כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
א) הפירות הבשילו;
ב) החלק שנאכל הוא החלק העיקרי של הפרי, למשל – פלח תפוז ולא הקליפה שלו;
ג) הפירות שמרו על צורתם ומראם המקוריים;
ד) הפירות נאכלים כפי שנהוג לאוכלם (נא, מבושל וכו'), או כאשר דרך ההכנה היא הטובה ביותר. לדוגמה, ברכת העץ נאמרת על אגוזים חיים ולא מבושלים, כי מקובל לאכול אותם חיים, ובישולם אינו דרך הכנה מועדפת. לעומת זאת, ברכת העץ נאמרת גם על תפוחים חיים וגם מבושלים, כיוון שמקובל לאוכלם בשתי הדרכים;
ה) כל הפירות שטעמם המר דורש עיבוד, צריכים להיות מוכנים באופן מסורתי – לדוגמה, זיתים כבושים;
ו) הפירות צריכים להיות מתורבתים ולא פראיים. לדוגמה, על אגוזי מלך שגדלו פרא נאמרת ברכת שהכול ולא העץ.
הברכה "הָאֲדָמָה" נאמרת על פירות האדמה – כל הירקות והעלים, אגוזי אדמה, בננות, מלונים, אבטיחים, אננסים, וכן על פירות עצים נמוכים – חמוציות, תות שדה, פטל ועוד כמה.
טקסט של ברכה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה
כללים לברכת האדמה:
ברכת האדמה נאמרת על ירקות מתאימים כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
א) הירקות צריכים להיות מזוהים (גם אם איבדו את צורתם וצבעם המקוריים, למשל עגבניות שהפכו לרסק עגבניות);
ב) הירקות נאכלים בצורה שנהוג לאוכלם באותו מקום – כלומר, חיים (כמו מלפפונים), מבושלים (כמו תפוחי אדמה שנהוג לבשל) וכדומה.
ברכת האדמה נאמרת על ירקות מתאימים כאשר מתקיימים התנאים הבאים:
א) הירקות צריכים להיות מזוהים (גם אם איבדו את צורתם וצבעם המקוריים, למשל עגבניות שהפכו לרסק עגבניות);
ב) הירקות נאכלים בצורה שנהוג לאוכלם באותו מקום – כלומר, חיים (כמו מלפפונים), מבושלים (כמו תפוחי אדמה שנהוג לבשל) וכדומה.
הברכה "שֶׁהַכֹּל" מבוטאת לסוגי מזון שאינם עשויים מקמח ואינם פירות העץ ולא פירות האדמה. זוהי ברכה הנפוצה ביותר, אשר, אם יש צורך, מתייחס לכל מזון. לכן, עבור בשר, דגים, ביצים, פטריות, ממתקים, מוצרי חלב שונים ומיצים (למעט ענבים) – הם אומרים את הברכה "שֶׁהַכֹּל". ברכה זו חלה על כל המוצרים שאינם כלולים בקטגוריות אחרות, וכן על תערובת של מוצרים בקטגוריות שונות.
טקסט של ברכה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ